המחקר הנוכחי העריך את הקשר שבין כריתת רחם (hysterectomy) לתפקוד שחלתי, על ידי השוואת רמות ההורמון האנטי-מולריאני (antimüllerian hormoneי- AMH) - סמן ביולוגי של עתודה שחלתית (ovarian reserve) - לפני ואחרי כריתת רחם.

המחקר היה חלק מהמחקר הפרוספקטיבי על תפקוד שחלתי (The Prospective Research on Ovarian Function study). במחקר זה בוצע מעקב אחר שתי אוכלוסיות נשים:
(1) נשים לפני גיל המעבר (premenopausal) אשר עוברות כריתת רחם עם שימור שחלות עקב אבחנות שפירות
(2) עוקבת ייחוס של נשים עם התפלגות גיל דומה ואיברי רבייה שלמים.

החוקרים דיווחו כי תקופת האל-וסת של הנשים שעברו כריתת רחם החלה בממוצע 1.9 שנים מוקדם יותר, בהשוואה לנשים בעוקבת הייחוס.

תוכנן ניתוח משני, בו בוצעה השוואה בין שתי קבוצות המחקר מבחינת רמות AMH בקו הבסיס והשינוי המוחלט ואחוז השינוי ב-AMH מקו הבסיס ולאחר שנת מעקב.

חציון רמות AMH בקו הבסיס היו דומות בקבוצת כריתת הרחם (n=148) וקבוצת הייחוס (n=172). לאחר שנה, נשים שעברו כריתת רחם היו עם ירידה גדולה יותר מאשר נשים בקבוצת הייחוס באחוז החציון של רמות AMHי (40.7%- בהשוואה ל-20.9%-, P<0.001); היו עם שיעור גבוה יותר של רמות AMH שלא ניתנות לאבחנה (12.8% בהשוואה ל-4.7%, P=0.02); וממוצע רמות ה-AMH שלהן היו 77% (0.77) מאלו של הנשים בקבוצת הייחוס (P=0.001).

הבדלים אלו היו מוחלשים בקרב נשים לבנות, אך נותרו מובהקים בקרב נשים שחורות.

השוואות בין נשים אשר רובדו לפי עתודה שחלתית גבוהה או נמוכה בקו הבסיס או בקרב עוקבות שהותאמו לפי ציוני זיקה (propensity score) הראו תוצאות דומות. עם זאת, חציון ההבדל המוחלט ברמות AMH היה דומה בשתי הקבוצות (0.3-לעומת 0.2-, P=0.31).

לסיכום, נשים שעברו כריתת רחם עם שימור השחלות היו בקו הבסיס עם רמות AMH דומות, והן חוו ירידה גדולה יותר ברמות ההורמון לאחר שנה, בהשוואה לקבוצת הביקורת. ממצאים אלו מציעים כי כריתת רחם עשויה לגרום לנזק לשחלות, שאינו קשור לעתודה בשחלתית בקו הבסיס.

מקור:
Trabuco, Emanuel C.; Moorman, Patricia G.; Algeciras-Schimnich, Alicia; Weaver, Amy L.; Cliby, William A. Association of Ovary-Sparing Hysterectomy With Ovarian Reserve; Obstetrics & Gynecology. 127(5):819-827, May 2016.