נטילת ויאגרה עשויה לסייע בעיכוב מחלת אלצהיימר במבוגרים

מחקר שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת Neurology מצא כי תרופות להפרעת זיקפה מקבוצת מעכבי פוספודיאסטראז מסוג 5 (PDE5Is) עשויות להפחית את הסיכון למחלת אלצהיימר.

במחקר עוקבה על התרופות, הפועלות להרפיית כלי דם והגברת זרימת הדם בפין, נבדקה השפעתן על אלצהיימר בבני אדם. החוקרים כתבו כי "שימוש במעכבי פוספודיאסטראז מסוג 5 להפחתת הסיכון למחלת אלצהיימר (AD) נמצא מבטיח בהתבסס על מחקרים בבעלי חיים, אך עדויות על השפעה כזו בבני אדם אינן חד משמעיות. לכן, ערכנו מחקר עוקבה כדי להעריך את הקשר בין התחלת השימוש ב-PDE5I בהשוואה לאי שימוש והסיכון לפתח אלצהיימר אצל גברים עם הפרעות זיקפה".

לצורך המחקר ניתחו החוקרים את רישומי הבריאות של כ-270,000 גברים בריטים (IQVIA Medical Research Data UK) בני 40 ומעלה, עם אבחנה חדשה של הפרעות זיקפה בין השנים 2000 ל-2017, שלא היתה להם אבחנה קודמת או תסמינים לדמנציה, ליקוי קוגניטיבי או בלבול.

הם השוו את שיעורי מחלת האלצהיימר בקרב גברים שנרשמו להם תרופות לטיפול בהפרעת זיקפה (בעיקר "סילדנאפיל" - ויאגרה) לנתונים של גברים עם בעיות זיקפה שלא נטלו את התרופות.

בכתבה שהקדיש למחקר המגזין TIME ביום ד' האחרון נכתב כי בבריטניה, שינויים באורח החיים הם הקו הראשון לטיפול בבעיות זיקפה, ומרשמים לתרופות ניתנים רק אם השינויים הללו אינם מועילים. עוד מצוין כי בשנת 2018, לאחר שהמשתתפים נרשמו, "סילדנאפיל" הפכה זמינה בבתי מרקחת גם ללא מרשם.

החוקרים מצאו כי גברים שקיבלו מרשם לתרופות היו בסיכון נמוך ב-18% ללקות באלצהיימר בהשוואה לאלה שלא. הירידה היתה גדולה יותר בקרב גברים שקיבלו 20 מרשמים או יותר במהלך חמש שנות מעקב.

הכותבת הראשית של המחקר, ד"ר רות ברואר, מרצה בבית הספר לרוקחות של הקולג' האוניברסיטאי של לונדון, המרואיינת בכתבה, הסבירה: "לא היו לנו ציפיות חזקות וחשבנו שבוודאי אין ראיות ישירות לקשר בין התרופות הללו להפחתת הסיכון לאלצהיימר, אך מצאנו אפקט מגן".

למרות שהנתונים אינם מבססים קשר סיבתי בין נטילת תרופות להפרעות זיקפה לבין סיכון נמוך יותר לאלצהיימר, ד"ר ברואר מצביעה על כך שלתרופות היתה השפעה הגנה חזקה יותר בקרב גברים בני 70 ומעלה בהשוואה לגברים מתחת לגיל 70. "נראה שלתרופות יש יתרון גדול יותר בקרב אנשים בסיכון הגבוה ביותר לאלצהיימר", היא אומרת. "אנו סבורים שהתוצאות המבטיחות הללו צריכות להצדיק נטילת תרופות אלו".

אחת המגבלות של המחקר היא שהנתונים שעמדו לרשות החוקרים היו רק מספר המרשמים שקיבלו הגברים ולא עד כמה נוצלו המרשמים. החוקרים כתבו כי הם מקווים שפוטנציאל התרופות להפרעות זיקפה ייבדק יותר לעומק בניסויים שיכללו גם נשים.